מינין נ' עו"ד אדינברג

פסק דין

במהלך חודש יולי 2007, שכרה הגב' מינין טטיאנה (להלן- התובעת) את שירותיה של עו"ד אדינברג לודמילה (להלן- הנתבעת) על מנת שתטפל עבורה בבקשה להתרת נישואין.

בכתב התביעה טענה התובעת, כי למרות ששילמה לנתבעת שכר טרחה עבור טיפולה בעניינה, הרי שעד למועד הגשת התביעה, הנתבעת לא טיפלה בעניין כלל. לדבריה, כשפנתה אל הנתבעת טלפונית מספר רב של פעמים, נענתה כי הנתבעת מתעתדת להגיש תביעה, אך בתחילת שנת 2008 הנתבעת הפסיקה להשיב לפניותיה.

לפיכך, עתרה התובעת כי הנתבעת תשיב לה סך של 5,694 ₪ ששילמה לה עבור הייצוג.

בהקשר זה יצויין, כי התובעת צירפה לכתב התביעה חשבוניות על תשלומים ששילמה לנתבעת, בסך כולל של 5,634 ₪.

הנתבעת לא הגישה כתב הגנה, אך התייצבה לדיון, וטענה כי לא הגישה כתב הגנה מכיוון שהיתה חולה במשך כחצי שנה. בנסיבות אלו, שמעתי את עדויות הצדדים, בשני דיונים שהתקיימו לפניי.

במהלך הדיונים חזרה התובעת על טענותיה והעידה, כי שכרה את שירותי הנתבעת, מכיוון שרצתה לקבל גט, וסברה כי מדובר בעניין פשוט, שכן היא ובעלה לא רכשו דירה ולא צברו כסף משותף.

הנתבעת הגישה לתיק בית המשפט מסמכים מתוך תיקה של התובעת, ואישרה בעדותה לפניי, כי התובעת פנתה אליה ביולי 2007 לצורך הגשת בקשה להתרת נישואין ופירוק שיתוף, הן סיכמו על שכר טרחה בסך 8,000 ₪, והתובעת שילמה לה מקדמה בסך 3,500 ₪.

לטענתה, היא ביצעה פעולות רבות במסגרת הטיפול בעניינה של התובעת, שוחחה עם בעלה של התובעת, הוציאה מסמכים ממשרד הפנים, הכינה תביעה להתרת נישואין בהסכמה והסכם ממון, ומסרה את המסמכים לתובעת על מנת שתחתים את בעלה עליהם, אך הבעל הסתייג מסעיף בתביעה וסירב לחתום עליה, ולכן נאלצה לערוך בה תיקונים.

לטענת הנתבעת, במהלך של כחצי שנה עמדה בקשר עם התובעת, וזאת ניתן לראות גם מהתאריכים הנקובים בחשבוניות. לדבריה, ביום 17.2.08 הגיעה התובעת למשרדה וחתמה על תצהיר, לאחר שהתביעה להתרת נישואין תוקנה בהתאם לעמדת הבעל, ולטענתה ממועד זה ועד לחודש ספטמבר 2008, היא ניהלה משא ומתן עם התובעת ועם בעלה.

יחד עם זאת, הנתבעת אישרה לשאלת בית המשפט, כי מעולם לא הגישה את התביעה לבית המשפט.

הנתבעת טענה בנוסף, כי לתובעת ולבעלה היו בעיות רבות, וכי היא הצליחה לשכנע את הבעל להוציא את התובעת מחשבון הבנק המשותף, בו היו להם חובות גבוהים.

לטענתה, כשבעלה של התובעת סירב לחתום על ההסכם, היה עליה להגיש בקשה לפירוק שיתוף ולא הסכם התרת נישואין, ולכן הסבירה לתובעת כי עליה לשלם סכום כלשהו עבור אגרת בית המשפט.

הנתבעת טענה, כי היה על התובעת להשלים את שכר טרחתה כמוסכם, ולשלם בנוסף את אגרת בית המשפט, אך במקום זאת החליטה להגיש נגדה תביעה זו, שכן התובעת חזרה לבעלה ורצתה לקבל גם את הכסף בחזרה, והראיה לכך היא שבכתב התביעה, ציינה התובעת את כתובת הבעל בקרית ים.

לשאלת בית המשפט, אישרה הנתבעת כי התובעת שילמה אגרה עבור התביעה להתרת הנישואין, אך לא חתמה לה על יפוי כוח, ולכן אמרה כי היא מוכנה להחזיר לתובעת את דמי האגרה ששילמה, אך יהיה על התובעת לשלם לה את יתרת שכר הטרחה שהוסכם ביניהן.

בתגובה לטענות הנתבעת, אישרה התובעת כי הנתבעת נתנה לה את ההסכם כדי להחתים את בעלה, אך מאחר והוא סרב, היא החזירה את המסמכים לנתבעת, ולטענתה מאז, הנתבעת לא עשתה דבר.

עוד טענה התובעת, כי התצהיר שהנתבעת הציגה לבית המשפט לא היה ברשותה, כי היא חתמה עליו ב- 15.7.07 ולא במועד שנטען על ידי הנתבעת, וכי מאז לא ראתה אותו.

בנוסף, טענה כי היא זו שהלכה למשרד הפנים כדי להביא את המסמכים, למרות שהנתבעת הבטיחה שהיא תעשה זאת.

התובעת טענה, כי אינה מתגוררת עם בעלה, ולשאלה מדוע כתבה בכתב התביעה את כתובתו של בעלה, השיבה כי בעת שעברה ניתוח, עברה לגור בכתובת של בעלה, אך כיום הם אינם גרים יחד.

לשאלת בית המשפט, כיצד יתכן שהיא גרה עם בעלה בעת הגשת התביעה, השיבה התובעת כי היא גרה בחיפה אצל חברה.